רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק טז · פסוק סא
וְזָכַרְתְּ. בַּהֲטִיבִי לָךְ אֶת דְּרָכַיִךְ הָרָעִים, וְנִכְלַמְתְּ מִלְּפָנַי עַל שֶׁגָּמַלְתְּ לִי רָעָה וַאֲנִי גּוֹמְלֵךְ טוֹבָה:
בְּקַחְתֵּךְ אֶת אֲחוֹתַיִךְ. כְּשֶׁתִּכְבְּשִׁי לִירַשׁ אֶת מְקוֹמוֹת אֲשֶׁר סְבִיבוֹתַיִךְ, הַקְּטַנּוֹת וְהַגְּדֹלוֹת:
לְבָנוֹת. לִפְרְוָרִים לְךָ מְשֻׁעְבָּדִים לְךָ, כְּמוֹ סְדוֹם וּבְנוֹתֶיהָ ״וְכַפְרָנָהָא״:
וְלֹא מִבְּרִיתֵךְ. וְלֹא מִשָּׁמְרֵךְ אֶת הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתָּךְ, אֶלָּא בְּחַסְדִּי וּבְרַחֲמִי שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵר אֶת בְּרִיתִי; וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה דְּרַבִּי תַּנְחוּמָא: וְלֹא מִבְּרִיתֵךְ לֹא מִפַּטְרְמוֹנִי״א שֶׁלִּיךְ, לֹא נְתַתִּיהָ לְאַבְרָהָם אָבִיךְ בֵּין הַבְּתָרִים (בראשית טו:יז-יח), וְזֶה הַלָּשׁוֹן קָרוֹב לַלַּעַ״ז, שֶׁכֵּן קוֹרִין עַתָּה לַקַּרְבוּת פַּטְרָ״מוֹנִיָא בְּלַעַ״ז, וְכֵן קוֹרִין כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָאָדָם מִנַּחֲלַת אֲבוֹתָיו: