רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק טז · פסוק מה
בַּת אִמֵּךְ. אֻמָּה שֶׁל כְּנַעַן, אֲשֶׁר יְרַשְׁתֶּם אֶת אַרְצָם:
גֹּעֶלֶת אִישָׁהּ וּבָנֶיהָ. אֲשֶׁר הִרְבּוּ תּוֹעֲבוֹתָם עַד כִּי גָּעֲלָה וְהֵקִיאָה הָאָרֶץ אֶת יוֹשְׁבֶיהָ (ויקרא יח:כה), הָאָבוֹת וְהַבָּנִים יַחַד:
וַאֲחוֹת אֲחוֹתֵךְ. סְדוֹם, הַסְּמוּכָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:
אִמְּכֶן חִתִּית וְגוֹ׳. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״הֲלָא אִמְּכוֹן שָׂרָה בֵּינֵי חִתָּאֵי הֲוַת וְלָא עַבְדַת כְּעוֹבְדֵיהוֹן, וַאֲבוּכוֹן אַבְרָהָם בֵּינֵי אֱמוֹרָאֵי, וְלָא הֲלִיךְ בְּעֵיצַתְהוֹן״: