רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק טז · פסוק לו
הִשָּׁפֵךְ נְחֻשְׁתֵּךְ. הוּא לְשׁוֹן שׁוּלַיִם, שֶׁקּוֹרִין פונ״ץ בְּלַעַ״ז; וְכֵן הַרְבֵּה בְּסֵדֶר טָהֳרוֹת (משנה כלים ח, ג; ט, א, ג): נְחוּשְׁתּוֹ שֶׁל תַּנּוּר. הִשָּׁפֵךְ נְחֻשְׁתֵּךְ מֵרֹב תַּאֲוַת זְנוּת הָיָה מְקוֹרֵךְ זָב:
וְעַל כָּל גִּלּוּלֵי תוֹעֲבוֹתַיִךְ. וְיַעַן כָּל גִּלּוּלֵי תוֹעֲבוֹתָיִךְ:
וְכִדְמֵי בָנַיִךְ. וּבַעֲוֹן דְּמֵי בָנַיִךְ אֶעֱשֶׂה לְךָ הָרָעָה הַזֹּאת הַמְפֹרֶשֶׁת בָּעִנְיָן: הִנְנִי מְקַבֵּץ וְגוֹ׳: