רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק טז · פסוק כט
אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן כַּשְׂדִּימָה. כַּשְׂדִּים לֹא מֵאֶרֶץ כְּנַעַן הֵם, וְכָךְ פֵּרוּשׁוֹ: הוֹסַפְתְּ צַלְמֵי כַשְׂדִּים עַל שֶׁל כְּנַעֲנִים, שֶׁהָיוּ סְמוּכִים לִיךְ וְזָנִית לָהֶם כְּבָר; וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם וַתַּרְבִּי תַּזְנוּתֵךְ כַּשְׂדִּימָה – וְנִדְמֵית לַכְּנַעֲנִים הַשְּׁטוּפִים בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת: ״וְאַסְגֵית יָת טָעֲוָותִיךְ לְאִתְחַבְּרָא לְעַמָּא דְכְנַעַן, לְמֵהַךְ בְּנִימוּסֵי כַשְׂדָּאֵי״. וְלִי נִרְאֶה: כְּנַעַן – כְּמוֹ סוֹחֵר, כְּמוֹ ״כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה״ (הושע יב:ח), שֶׁכֵּן קוֹרֵא אֶרֶץ כַּשְׂדִּים אֶרֶץ סוֹחֲרִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְבִיאֵהוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן בְּעִיר רֹכְלִים שָׂמוֹ״ (יחזקאל יז:ד):