רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק טז · פסוק יט
וְלַחְמִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ וְגוֹ׳. יוֹם שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, יָרַד לָהֶם הַמָּן, וְנָתְנוּ מִמֶּנּוּ לִפְנֵי הָעֵגֶל, וְאַף עַל פִּי כֵן וַיֶּהִי – בְּיוֹם מָחָר, וְלֹא פָּסַק; וְאַף כֵּן מְפֹרָשׁ בְּסֵפֶר עֶזְרָא (נחמיה ט:יח-כ): ״אַף כִּי עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וְגוֹ׳ וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לֹא עֲזַבְתָּם וְגוֹ׳ וּמָנְךָ לֹא מָנַעְתָּ מִפִּיהֶם״ – כְּדַאי הוּא לִמְנוֹעַ מֵהֶם וְלֹא מָנַעְתָּ; אַף כָּאן וַיֶּהִי נְאֻם ה׳ אֱלֹהִים – הָיָה הַלֶּחֶם, וְלֹא פָּסַק מִלֵּירֵד לְיוֹם מָחָר; כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (תנחומא, כי תשא יד):