רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק טז · פסוק טו
וַתִּזְנִי עַל שְׁמֵךְ. בָּטַחְתְּ עַל שֵׁם הַיֹּפִי שֶׁיָּצָא לָךְ:
וַתִּשְׁפְּכִי אֶת תַּזְנוּתַיִךְ. הֶרְאֵית יָפְיֵךְ לְכָל עוֹבֵר, עַד נִשְׁפְּכָה עֲלֵיהֶם תַּאֲוַת זְנוּתֵךְ, לְפַתּוֹת אוֹתָךְ לִזְנוֹת עִמָּם:
לוֹ יֶהִי. וּמִשֶּׁנִּתְאַוּוּ לְךָ אַתָּה הִפְקַרְתָּ לָהֶם עַצְמְךָ וּלְכָל אֲשֶׁר שָׁאַל זְנוּתֵךְ לוֹ הָיָה, וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם ״וְלָא כָּשֵׁר לִיךְ לְמֶעְבַּד כֵּן״, כְּאִלּוּ הָיָה כְּתִיב לֹא יְהִי, וְכָל מָשָׁל הַזֶּה עַל עֵגֶל הַמִּדְבָּר וְעַל שְׁאָר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שֶׁעָבְדוּ שִׁבְטוֹ שֶׁל דָּן בַּמִּדְבָּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ״ (דברים כה:יח), וּמָצִינוּ בַּפְּסִיקְתָּא זֶה שִׁבְטוֹ שֶׁל דָּן שֶׁהֶעָנָן פּוֹלְטוֹ, שֶׁהָיוּ כֻּלָּם עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת: