רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק טז · פסוק ג
מְכוֹרוֹתַיִךְ. כְּמוֹ מְגוּרוֹתַיִךְ. וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ לְשׁוֹן ׳תּוֹלָדָה׳, וְכֵן פֵּירֵשׁ ״כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם״ (בראשית מט:ה); ״אִישׁ מֵאֵת מַכָּרוֹ״ (מלכים ב יב:ו); ״לְבַד מִמְכָּרָיו״ (דברים יח:ח) – כֻּלָּם לְשׁוֹן ׳תּוֹלָדוֹת׳:
אָבִיךְ וְאִמֵּךְ. אַבְרָהָם וְשָׂרָה (סנהדרין מד:), מִשָּׁם נָטְלוּ גְדֻלָּתָם, וּבְנֵי חֵת נָתְנוּ לָהּ קֶבֶר (בראשית כג:כ):