רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק טו · פסוק ו
כֵּן נָתַתִּי. אֶת יְרוּשָׁלָ͏ִם שְׁתֵּי קְצוֹתֶיהָ אָכְלָה הָאֵשׁ, שְׁתֵּי גָלִיּוֹת: כְּשֶׁגָּלָה יְהוֹיָקִים גָּלוּ עִמּוֹ מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וּמִן הַפַּרְתְּמִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּדָנִיֵּאל (דניאל א:ג). אַחֲרָיו גָּלָה יְכָנְיָה בְּנוֹ וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר (מלכים ב כד:יד-טו). וְתוֹכוֹ נָחָר: צִדְקִיָּהוּ הַנּוֹתָר בָּהּ, כְּבָר גְּזַרְתִּי עָלָיו ״מְלֹא חָפְנֶיךָ גַּחֲלֵי אֵשׁ וּזְרֹק עַל הָעִיר״ (לעיל י:ב):