רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק טו · פסוק ד
הִנֵּה לָאֵשׁ נִתַּן לְאָכְלָה. אַרְבוֹרִי״ר בְּלַעַ״ז. הִנֵּה שְׁאַלְתִּיךָ עַל הַתָּמִים, וְאֵינוֹ רָאוּי לִכְלוּם, עַתָּה עוֹד אֲנִי מוֹסִיף עַל הַשְּׁאֵלָה: הִנֵּה אִם נִתְּנוּ זְמוֹרָה מִמֶּנּוּ בָּאֵשׁ וְאָכְלָה הָאֵשׁ בִּשְׁנֵי קְצוֹת הֵיקִיפָה עַד כִּי נָחָר תּוֹכוֹ:
נָחָר. נִשְׁאַר מִן הָאֵשׁ, בְּרוּאִיר בְּלַעַ״ז; נָחַר לְשׁוֹן ״וְעַצְמִי חָרָה מִנִּי חֹרֶב״ (איוב ל:ל). וְיֵשׁ לוֹעֲזִין אֶשָׁארְט בְּלַעַ״ז; וְכֵן ״וַיִּחַר עָלַי אַפּוֹ״ (איוב יט:יא) חִבְּרוֹ מְנַחֵם עִם ״עַצְמִי חָרָה״, הֲיִצְלַח עוֹד לִמְלָאכָה?