רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק ח · פסוק יא
וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶן שָׁפָן. חָשׁוּב הָיָה, וּלְמֵדִין דּוֹרוֹ הֵימֶנּוּ, לְפִיכָךְ הִקְפִּיד עָלָיו:
וַעֲתַר עֲנַן הַקְּטֹרֶת. תִּימּוֹר קִיטוֹר עֲנַן הַקְּטֹרֶת; וְלָשׁוֹן עֲתַר – ׳מַרְבִּית׳, וְכֵן ״הַעְתַּרְתֶּם עָלַי דִּבְרֵיכֶם״ (יחזקאל לה:יג), וְכֵן ״נַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא״ (משלי כז:ו); וְכֵן חִבְּרָן מְנַחֵם בְּמַחֲלֹקֶת אַחַת שְׁלָשְׁתָּן, וּפֵירֵשׁ: עִנְיָן מְרֻבֶּה הֵמָּה, אַךְ כָּל אֶחָד לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם: