רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק ז · פסוק יא
הֶחָמָס קָם וְגוֹ׳. הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּיֶדְכֶם הוּא קָם עֲלֵיכֶם לְמַטֵּה רֶשַׁע לְשַׁחֶתְכֶם:
לֹא מֵהֶם. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמַּשְׁחִית: אֵינְךָ זָקוּק לְהַשְׁאִיר נֶפֶשׁ מֵרִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי אֵין טוֹבָה יוֹצֵאת לֹא מֵהֶם וְלֹא מִבְּנֵיהֶם וְלֹא מֵהֲמוֹנָם:
וְלֹא נֹהַּ בָּהֶם. אֵין בָּהֶם נוֹהֶה אַחֲרַי, מְגַעְגֵּעַ וְנוֹתֵן לֵב אֵלַי; כְּמוֹ ״וַיִּנָּהוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי ה׳״ (שמואל א ז:ב), וְלָשׁוֹן אֲרַמִּי הוּא: ״וְאִתְנְהִיאוּ לְפוּלְחָנָא״, לְשׁוֹן תַּאֲוָה וְגִעְגּוּעִין. וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ לְשׁוֹן יְלָלָה, וְכֵן ״וַיִּנָּהוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל״ פֵּרֵשׁ לְשׁוֹן יְלָלָה, וְאֵין בַּתֵּבָה רַק ה״א יְסוֹד: