רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק ז · פסוק ז
בָּאָה הַצְּפִירָה. טַעְמוֹ לְמַעְלָה בַּבֵּי״ת, וְהוּא לְשׁוֹן פָּעֲלָה: כְּבָר בָּאָה הַצְּפִירָה – כְּמוֹ בָּא וְשָׁקַע מְאוֹר הַשַּׁחַר וְהַתִּפְאֶרֶת בָּא:
וְלֹא הֵד הָרִים. ״וְלָא לְאִשְׁתֵּיזָבָא בְּמִצְדֵי טוּרַיָּא״, וְהֵד – לְשׁוֹן צַעֲקַת הַכְרָזָה לָקוּם לִבְרוֹחַ אֶל רָאשֵׁי הֶהָרִים, כְּמוֹ ״הֵידָד הִשְׁבַּתִּי״ (ישעיה טז:י), ״וְעָנוּ עָלֶיךָ הֵידָד״ (ירמיה נא:יד), הַשְׁמָעַת קוֹל נוֹשֵׂא מַשָּׂא עֲנָבִים אֶל הַגַּת וְטוֹעֲנֵי הַקּוֹרָה: