רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק ז · פסוק ב
בָּא הַקֵּץ. שֶׁאָמַרְתִּי ״וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם וְגוֹ׳״, ״הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן״ (דברים ד:כה-כו); ״וְנוֹשַׁנְתֶּם״ – בְּגִימַטְרִיָּא שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם, וְהֵם נִשְׁתַּהוּ בָהּ שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים: אַרְבַּע מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים מִשֶּׁנִּכְנְסוּ לָהּ עַד שֶׁנִּבְנָה הַבַּיִת (מלכים א ו:א; במדבר יד:לג-לד), וְאַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשֶׂר שָׁנִים עָמַד הַבַּיִת (יומא ט.):