רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק ה · פסוק ב
בְּתוֹךְ הָעִיר. אֲשֶׁר חַקּוֹתָ עַל הַלְּבֵנָה, כִּכְלוֹת יְמֵי מְצוֹרְךָ; אוֹת הִיא שֶׁיִּכְלוּ שְׁלִישִׁיתָם בְּזַלְעֲפוֹת רָעָב בְּתוֹכָהּ, שֶׁהֵם כָּאֵשׁ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב״ (איכה ה:י):
תַּכֶּה. אוֹתָהּ בַּחֶרֶב:
סְבִיבוֹתֶיהָ. סְבִיב אוֹתָהּ לְבֵנָה, סִימָן עַל הַבּוֹרְחִים מִן הָעִיר שֶׁיַּשִּׂיגוּם כַּשְׂדִּים וְיַהַרְגוּם סְבִיב יְרוּשָׁלַיִם:
וְהַשְּׁלִישִׁית תִּזְרֶה לָרוּחַ. סִימָן לַגּוֹלִים שֶׁיֵּלְכוּ לְמִצְרַיִם, יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וַחֲבוּרָתוֹ; וְשָׁם אָרִיק חֶרֶב אַחֲרֵיהֶם – שֶׁהָלַךְ נְבוּכַדְנֶצַּר וְהֶחֱרִיב אֶת מִצְרַיִם, וְשָׁם נֶהֶרְגוּ (ירמיה מב:טז; מג:ה-ז; מו:יג-כו):