רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק ה
פסוק א
חֶרֶב חַדָּה. סִימָן לְחֶרֶב נְבוּכַדְנֶצַּר:
תַּעַר הַגַּלָּבִים. הָרַצְעָנִים, וְלָשׁוֹן יְוָנִי הוּא. וְיֵשׁ אוֹמְרִים ׳פַּרְקְמַצִי״ר׳ בְּלַעַ״ז; וּמְנַחֵם חִבֵּר תַּעַר הַגַּלָּבִים – תַּעַר הַגּוֹלְחִים, וְאֵין לוֹ דִּמְיוֹן בַּתּוֹרָה:
פסוק ב
בְּתוֹךְ הָעִיר. אֲשֶׁר חַקּוֹתָ עַל הַלְּבֵנָה, כִּכְלוֹת יְמֵי מְצוֹרְךָ; אוֹת הִיא שֶׁיִּכְלוּ שְׁלִישִׁיתָם בְּזַלְעֲפוֹת רָעָב בְּתוֹכָהּ, שֶׁהֵם כָּאֵשׁ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב״ (איכה ה:י):
תַּכֶּה. אוֹתָהּ בַּחֶרֶב:
סְבִיבוֹתֶיהָ. סְבִיב אוֹתָהּ לְבֵנָה, סִימָן עַל הַבּוֹרְחִים מִן הָעִיר שֶׁיַּשִּׂיגוּם כַּשְׂדִּים וְיַהַרְגוּם סְבִיב יְרוּשָׁלַיִם:
וְהַשְּׁלִישִׁית תִּזְרֶה לָרוּחַ. סִימָן לַגּוֹלִים שֶׁיֵּלְכוּ לְמִצְרַיִם, יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וַחֲבוּרָתוֹ; וְשָׁם אָרִיק חֶרֶב אַחֲרֵיהֶם – שֶׁהָלַךְ נְבוּכַדְנֶצַּר וְהֶחֱרִיב אֶת מִצְרַיִם, וְשָׁם נֶהֶרְגוּ (ירמיה מב:טז; מג:ה-ז; מו:יג-כו):
פסוק ג
וְצַרְתָּ אוֹתָם בִּכְנָפֶיךָ. אֵלּוּ מְתֵי מְעַט שֶׁיִּגְלוּ לְבָבֶל וְיִחְיוּ:
פסוק ד
וּמֵהֶם עוֹד תִּקָּח. מֵאוֹתָם מְתֵי מְעָט:
וְשָׂרַפְתָּ אוֹתָם בָּאֵשׁ. סִימָן לְאַחְאָב בֶּן קוֹלָיָה וְצִדְקִיָּה בֶּן מַעֲשֵׂיָה, ״אֲשֶׁר קָלָם מֶלֶךְ בָּבֶל״ (ירמיה כט:כב):
מִמֶּנּוּ תֵצֵא אֵשׁ. מִן הָרְמָזִים הָאֵלֶּה שֶׁאֲנִי רוֹמֵז לְךָ תֵּצֵא הַפּוּרְעָנִיּוֹת לְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל:
פסוק ה
בְּתוֹךְ הַגּוֹיִם שַׂמְתִּיהָ. בְּאֶמְצַע הָעוֹלָם (תנחומא, קדושים י):
פסוק ו
וַתֶּמֶר אֶת מִשְׁפָּטַי. וַתַּחֲלִיף אֶת מִשְׁפָּטַי:
מִן הַגּוֹיִם. שֶׁכָּךְ כָּתוּב בִּמְנַשֶּׁה ״וַיַּתַע מְנַשֶּׁה אֶת יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם לַעֲשׂוֹת רַע מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד ה׳ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (דברי הימים ב לג:ט); וְיֵשׁ פּוֹתְרִים, שֶׁהַגּוֹיִם לֹא קִבְּלוּ תּוֹרָתִי, וְהֵם קִבְּלוּהָ עֲלֵיהֶם וְעָבְרוּ עָלֶיהָ:
פסוק ז
יַעַן הֲמָנְכֶם. יַעַן הִזְמִינְכֶם אֶת עַצְמְכֶם לְהֶפְקֵר מִן הַגּוֹיִם:
הֲמָנְכֶם. לְשׁוֹן ״וַיְמַן לָהֶם הַמֶּלֶךְ״ (דניאל א:ה); וּמְנַחֵם פֵּתְרוֹ לְשׁוֹן ׳הוֹמֶה׳, כְּמוֹ ״הָמוּ גוֹיִם״ (תהלים מו:ז):
וּכְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם לֹא עֲשִׂיתֶם. שֶׁהֵם לֹא הֵמִירוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים, וְאַתֶּם הֲמַרְתֶּם כְּבוֹדִי בְּלֹא יוֹעִיל (ירמיה ב:יא); וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ (סנהדרין לט:): כַּמְתֻקָּנִים שֶׁבָּהֶם לֹא עֲשִׂיתֶם, כַּמְקֻלְקָלִים שֶׁבָּהֶם עֲשִׂיתֶם:
פסוק ח
גַּם אָנִי. אַתְּ בָּגַדְתְּ עָלַי, וְגַם אֲנִי הִנְנִי עָלַיִךְ:
פסוק יג
וְהַנִּיחוֹתִי חֲמָתִי. כְּשֶׁאֶנָּקֵם בָּם תָּנוּחַ חֲמָתִי וְלֹא תְצִיקֵנִי רוּחִי:
וְהִנֶּחָמְתִּי. וְאֶתְנַחֵם עַל הַצַּעַר שֶׁצִּעַרְתֶּם אוֹתִי:
פסוק יד
וּלְחֶרְפָּה. דִישְׁטְרוֹיְ״ר בְּלַעַ״ז:
פסוק טו
וּגְדוּפָה. בִּזָּיוֹן:
מוּסָר. יִסּוּרִין:
וּמְשַׁמָּה. תִּמָּהוֹן:
פסוק טז
וְרָעָב אֹסֵף עֲלֵיכֶם. הוּא רָעָב הַפְּרוּטָה הַכָּלָה מִן הַכִּיס; כָּךְ שָׁמַעְתִּי:
מַטֵּה לָחֶם. ״מַשְׁעַן לֶחֶם״ (ישעיה ג:א):