רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק ב · פסוק ב
אֵת מְדַבֵּר אֵלָי. אֶת הַמִּתְדַּבֵּר עִמִּי; וְכָבוֹד הוּא לִכְתֹּב מִדַּבֵּר כְּלַפֵּי מַעְלָה, שֶׁהָאוֹמֵר ״מְדַבֵּר״ בִּשְׁוָ״א נִשְׁמָע כְּאָדָם הַמְדַבֵּר לַחֲבֵירוֹ, פּוֹנֶה אֵלָיו פָּנִים אֶל פָּנִים, וְהָאוֹמֵר מִדַּבֵּר (בחיר״ק) מַשְׁמָעוֹ שֶׁהַשְּׁכִינָה מְדַבֵּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, בִּכְבוֹדוֹ, וּשְׁלוּחָיו יִשְׁמְעוּ; בּוֹרְפָאלִי״ן בְּלַעַ״ז: