רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק א · פסוק יא
וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרֻדוֹת מִלְמָעְלָה. אִלְמָלֵא שֶׁרָאִיתִי טַעַם זָקֵף גָּדוֹל נָקוּד עַל וּפְנֵיהֶם, לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ לְפָרְשׁוֹ, אֲבָל הַנִּיקּוּד לִמְּדַנִי לְהַבְדִּילָם זוֹ מִזּוֹ וּלְהַעֲמִיד תֵּיבַת וּפְנֵיהֶם בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְכֵן פֵּירוּשׁוֹ: וּפְנֵיהֶם לָהֶם, וְכַנְפֵיהֶם הָיוּ פְּרוּדוֹת לְמַעְלָה מִפְּנֵיהֶם וּמְכַסּוֹת אוֹתָם, כֵּיצַד? לְאִישׁ שְׁתַּיִם חֹבְרוֹת אִישׁ. לְכָל פָּנִים וּפָנִים שְׁתַּיִם כַּנְפֵיהֶם חוֹבְרוֹת לְכָל אַחַת, כְּנַף חַיָּה זוֹ פְּרוּשָׂה לְצַד כְּנַף חַיָּה זוֹ, וְשֶׁל זוֹ לְצַד זוֹ, וְהַפָּנִים שֶׁבֵּינְתַּיִם מְכֻסִּים בָּהֶם. וְדוּגְמַת לְשׁוֹן מִקְרָא זֶה יֵשׁ עוֹד בְּפָרָשָׁה זוֹ: ״וְגַבֵּיהֶם וְגֹבַהּ לָהֶם וְיִרְאָה לָהֶם״ (יחזקאל א:יח) – תֵּיבַת ״וְגַבֵּיהֶם״ עוֹמֶדֶת בְּעַצְמָהּ:
וּשְׁתַּיִם מְכַסּוֹת. וּשְׁתֵּי כְנָפַיִם הַנּוֹתָרוֹת מְכַסּוֹת אֵת גְּוִיּוֹתֵיהֶנָה: