רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק א · פסוק ט
חוֹבְרוֹת אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ כַּנְפֵיהֶם. כְּנָפָהּ שֶׁל זוֹ פְּרוּשָׂה לְצַד כְּנָפָהּ שֶׁל זוֹ לְכָאן וְכֵן לְכָאן, עַד שֶׁחוֹבְרוֹת וּמַגִּיעוֹת זוֹ לָזוֹ, וּבְכָךְ הֵם מְכַסּוֹת פְּנֵיהֶם, שֶׁהַכְּנָפַיִם פְּרוּשׂוֹת לְמַעְלָה מִן הַפָּנִים:
לֹא יִסַּבּוּ בְלֶכְתָּן. אִם רוֹצוֹת לָלֶכֶת לְאֵיזֶה רוּחַ שֶׁיִּרְצוּ, אֵין צְרִיכוֹת לְהָסֵב פְּנֵיהֶם, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לָהֶם פָּנִים לְכָל צַד, לְפִיכָךְ אִישׁ אֶל עֵבֶר פָּנָיו יֵלֵכוּ, לְצַד פָּנָיו שֶׁל אוֹתָהּ רוּחַ שֶׁהֵם רוֹצִים לָלֶכֶת, יֵלֵכוּ: