רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק א · פסוק ח
וִידֵי אָדָם מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם. כְּתַרְגּוּמוֹ ״לְמִחְתֵי בְּהוֹן גּוּמְרִין דְּאִישָׁא וְגוֹ׳״ וְכֵן אָנוּ מוֹצְאִים בְּסֵפֶר זֶה ״וַיִּשְׁלַח הַכְּרוּב אֶת יָדוֹ אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר בֵּינוֹת הַכְּרוּבִים וַיִּשָּׂא וְיִתֵּן אֶל חָפְנֵי לְבֻשׁ הַבַּדִּים״ (יחזקאל י:ז) וְכֵן אַחֲרָיו ״וְיִרְאוּ לַכְּרֻבִים תַּבְנִית יַד אָדָם וְגֵו׳״ (יחזקאל י:ח) יְדֵי אָדָם חוֹתוֹת אֶת הָאֵשׁ וְנוֹתְנוֹת לַכְּרוּב וְהַכְּרוּב לַשָּׁלִיחַ כְּדֵי שֶׁיִּצְטַנְּנוּ הַגֶּחָלִים מִיָּד אֶל יָד לְהָקֵל הַפֻּרְעָנִיּוֹת מֵעַל יִשְׂרָאֵל:
עַל אַרְבַּעַת רִבְעֵיהֶם. לְאַרְבָּעָה רוּחוֹת הָעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לָהֶם פָּנִים וּכְנָפַיִם לְכָל רוּחַ:
וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם לְאַרְבַּעְתָּם. כְּתַרְגּוּמוֹ: ״שָׁוֶה לְאַרְבַּעְתָּן״: