רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק א · פסוק ד
וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן. הִיא מֶרְכֶּבֶת כִּסֵּא כְּבוֹד הַשְּׁכִינָה, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּעִנְיָן (להלן א:כח); וּלְפִי שֶׁבָּאָה בְחֵמָה, לְהַשְׁחִית אֶת יִשְׂרָאֵל, לְכָךְ נִדְמֵית לְרוּחַ סְעָרָה וְעָנָן:
בָּאָה מִן הַצָּפוֹן. חוֹזֶרֶת הָיְתָה מֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים, שֶׁהִיא בַּצָּפוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר ״מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה״ (ירמיה א:יד). וְלָמָּה הָלְכָה שָׁם? כְּדֵי לִכְבּוֹשׁ אֶת כָּל הָעוֹלָם תַּחַת נְבוּכַדְנֶצַּר, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הַבַּבְלִיִּים: בְּיַד אֻמָּה שְׁפָלָה מָסַר אֶת בָּנָיו, שֶׁכַּשְׂדִּים אֻמָּה שְׁפָלָה הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר ״זֶה הָעָם לֹא הָיָה״ (ישעיה כג:יג), כָּךְ דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּמַסֶּכֶת חֲגִיגָה (חגיגה יג:):
וְנֹגַהּ לוֹ. לֶעָנָן סְבִיבָיו, מִבַּחוּץ, רֶמֶז הוּא שֶׁעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לִגָּאֵל מִשָּׁם:
כְּעֵין הַחַשְׁמַל. חַשְׁמַל – מַלְאָךְ שֶׁשְּׁמוֹ כָּךְ, וּכְעֵין גָּוֶן שֶׁלּוֹ רָאָה מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. וְכָךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (חגיגה יג.): מַעֲשֶׂה בְּתִינוֹק אֶחָד שֶׁהָיָה דּוֹרֵשׁ בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, וְהָיָה מֵבִין בְּחַשְׁמַל, וְיָצְאָה אֵשׁ מֵחַשְׁמַל וַאֲכָלַתּוּ; וְעוֹד אָמְרוּ כִּי הַמִּלָּה מֻרְכֶּבֶת, בְּאָמְרָם (שם): מַאי חַשְׁמַל? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, חַיּוֹת אֵשׁ מְמַלְּלוֹת; בְּמַתְנִיתָא תָּנָא, עִתִּים חָשׁוֹת וְעִתִּים מְמַלְּלוֹת: בְּשָׁעָה שֶׁהַדִּבּוּר יוֹצֵא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – חָשׁוֹת, בְּשָׁעָה שֶׁאֵין הַדִּבּוּר יוֹצֵא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – מְמַלְּלוֹת, כְּלוֹמַר: מְשַׁבְּחוֹת וּמְהַלְּלוֹת אֶת הַשֵּׁם; וְיִתָּכֵן שֶׁיְּהֵא חַשְׁמַל שֵׁם הָעַיִן, שֶׁהוּא קָרוֹב לְעֵין הָאֵשׁ, כִּי אָמַר חַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, וְאָמַר ״כְּעֵין חַשְׁמַל כְּמַרְאֵה אֵשׁ בֵּית לָהּ סָבִיב מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה״ (יחזקאל א:כז), וְאָמַר בַּמַּרְאֶה הַשְּׁנִיָּה ״וּמִמָּתְנָיו וּלְמַעְלָה כְּמַרְאֵה זֹהַר כְּעֵין הַחַשְׁמַל״ (יחזקאל ח:ב):
וּמִתּוֹכָהּ. שֶׁל אוֹתָהּ הָאֵשׁ, רָאִיתִי כְּעֵין חַשְׁמַל הַנִּרְאֶה מִתּוֹךְ הָאֵשׁ; וְלֹא נוֹדַע מַהוּ. וּמִדְרָשׁ שֶׁדָּרְשׁוּ בּוֹ רַבּוֹתֵינוּ (חגיגה יג:): חַיּוֹת אֵשׁ מְמַלְּלוֹת, אֵינוֹ מְיֻשָּׁב עַל הָעִנְיָן: