רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק א · פסוק ג
הָיֹה הָיָה דְבַר ה׳. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (מו״ק כה.) הָיָה כְּבָר, לְפִי שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל נָבִיא בְּחוּצָה לָאָרֶץ אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁשָּׁרְתָה עָלָיו תְּחִלָּה בָּאָרֶץ, וְשָׁנִינוּ בִּבְרַיְיתָא דִּמְכִילְתָּא (מכילתא בשלח שירה ז): ״בֶּן אָדָם עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ״ (יחזקאל ב:א) הוּא הָיָה תְּחִלַּת הַסֵּפֶר, אֶלָּא שֶׁאֵין מוּקְדָּם וּמְאוּחָר; וְיֵשׁ אוֹמְרִים (מכילתא שם): ״בֶּן אָדָם חוּד חִידָה״ (יחזקאל יז: ב) הוּא תְּחִלַּת הַסֵּפֶר. וְאוֹמֵר אֲנִי, שֶׁאוֹתָהּ נְבוּאָה נֶאֶמְרָה לוֹ קֹדֶם שֶׁגָּלוּ, שֶׁהִיא רְאוּיָה לֵיאָמֵר לוֹ בָּאָרֶץ, שֶׁאֵין מְפֹרָשׁ בָּהּ גּוֹלָה, וְהִיא נִכֶּרֶת תְּחִלַּת שְׁלִיחוּתוֹ אֲלֵיהֶם. וְיוֹנָתָן אַף הוּא כָּךְ תִּרְגֵּם: ״מֶהֱוֵי הֲוֵי פִּתְגָּם נְבוּאָה מִן קֳדָם ה׳ עִם יְחֶזְקֵאל בַּר בּוּזִי כַּהֲנָא בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל, תָּב תִּנְיָינוּת אִתְמַלַּל עִמֵּיהּ בִּמְדִינַת אַרְעָא כַּשְׂדָּאֵי״. וִיחֶזְקֵאל גָּלָה עִם הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר, שֶׁגָּלוּ עִם יְהוֹיָכִין:
יַד ה׳. כָּל לְשׁוֹן יָד הָאֲמוּרָה בְּסֵפֶר זֶה, וּבְכָל לְשׁוֹן נְבוּאָה, אֵינָהּ אֶלָּא לְשׁוֹן תֹּקֶף, שֶׁהַנְּבוּאָה תּוֹקֶפֶת עַל כָּרְחוֹ, כְּאָדָם מִשְׁתַּגֵּעַ, דיישטרי״צא בְּלַעַ״ז: