רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק א · פסוק ב
הִיא הַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לְגָלוּת הַמֶּלֶךְ יוֹיָכִין. נִמְצִינוּ לְמֵדִין, שֶׁשְּׁלֹשִׁים שָׁנָה שֶׁמָּנָה לִתְחִלַּת הַיּוֹבֵל מָנָה; שֶׁהַיּוֹבֵל הָאַחֲרוֹן הִתְחִיל בִּתְחִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לְיֹאשִׁיָּהוּ, הִיא הַשָּׁנָה שֶׁמָּצָא חִלְקִיָּהוּ אֶת הַסֵּפֶר (מלכים ב כב:ג,ח), וְכֵן שָׁנִינוּ בְּסֵדֶר עוֹלָם (סדר עולם רבה כד), שֶׁהִיא הָיְתָה תְּחִלַּת הַיּוֹבֵל. יֹאשִׁיָּהוּ מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה (מלכים ב כב:א), צֵא מֵהֶן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שֶׁעָבְרוּ כְּבָר, נִשְׁתַּיְּרוּ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה. יְהוֹיָקִים מָלַךְ אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה (מלכים ב כג:לו), הֲרֵי עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ, וִיכָנְיָה בְּנוֹ לֹא מָלַךְ אֶלָּא שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים וְגָלָה (מלכים ב כד:ח,טו), וְשָׁנָה שֶׁנִּבָּא יְחֶזְקֵאל הָיְתָה חֲמִישִׁית לְגָלוּתוֹ, הֲרֵי שְׁנַת שְׁלֹשִׁים בַּיּוֹבֵל. וְכֵן מָצִינוּ בְּסוֹף נְבוּאָתוֹ שֶׁנָּתַן סִימָן לְמִנְיַן הַיּוֹבֵל, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְהִי בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ״ (יחזקאל מ:א), וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (ערכין יב.): אֵיזֶהוּ שָׁנָה שֶׁרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלָּהּ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ? הֱוֵי אוֹמֵר: זוֹ שְׁנַת הַיּוֹבֵל: