רש"י על יונה· רש״י
פרק ד
פסוק א
וַיֵּרַע אֶל יוֹנָה. אָמַר: עַכְשָׁיו יֹאמְרוּ הָעַכּוּ״ם שֶׁאֲנִי נְבִיא הַשֶּׁקֶר:
פסוק ב
הֲלֹא זֶה דְבָרִי. יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאִם יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה לֹא תַּחֲרִיבֵם וְאֶהְיֶה שַׁקְרָן בְּעֵינֵיהֶם:
פסוק ו
וַיְמַן. לְשׁוֹן הַזְמָנָה:
לְהַצִּיל לוֹ מֵרָעָתוֹ. מֵחוֹם הַשֶּׁמֶשׁ:
קִיקָיוֹן. עֵשֶׂב הַגָּדֵל לְמַעְלָה בַּעֲנָפִים רַבִּים וּמֵצִיל, וְכָךְ שְׁמוֹ:
פסוק ז
וַתַּךְ. הַתּוֹלַעַת אֶת הַקִּיקָיוֹן. בִּמְקוֹם שֶׁיֹּאמַר לְזָכָר וַיַּךְ, יֹאמַר לְשׁוֹן נְקֵבָה וַתַּךְ:
פסוק ח
חֲרִישִׁית. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: בְּשָׁעָה שֶׁמְּנַשֶּׁבֶת מַשְׁתֶּקֶת כָּל הָרוּחוֹת מִפָּנֶיהָ וְהִיא חַמָּה מְאֹד. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: שְׁתִיקָא:
וַיִּתְעַלָּף. פשמיי״ר בְּלַעַ״ז:
פסוק י
לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ. בַּחֲרִישָׁה וּזְרִיעָה וְהַשְׁקָאַת מַיִם:
שֶׁבִּן לַיְלָה. כְּמוֹ בֶּן לַיְלָה, לֹא גָדַל אֶלָּא לַיְלָה אֶחָד:
פסוק יא
אֲשֶׁר לֹא יָדַע וגו׳. קְטַנִּים:
וּבְהֵמָה רַבָּה. בְּנֵי אָדָם גְּדוֹלִים וְדַעְתָּן כִּבְהֵמָה, שֶׁאֵינָם מַכִּירִים מִי בְּרָאָם:
סוף הספר