רש"י על יונה· רש״י
פרק ג
פסוק ד
נֶהְפָּכֶת. נֶחֱרֶבֶת. (וְלֹא אָמַר נֶחֱרֶבֶת כִּי נֶהְפָּכֶת מְשַׁמֵּשׁ שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת, רַע וְטוֹב: אִם לֹא יַעֲשׂוּ תְשׁוּבָה – נֶחֱרֶבֶת, וְאִם יַעֲשׂוּ תְשׁוּבָה – אָז נֶהְפָּכֶת. עַל אַנְשֵׁי נִינְוֵה קָאֵי שֶׁיַּהַפְכוּ מֵרָעָה לְטוֹבָה וְיַעֲשׂוּ תְשׁוּבָה. הג״ה דר״ע):
פסוק ו
אַדַּרְתּוֹ. לְבוּשׁ יְקָרֵיהּ:
פסוק ז
וַיַּזְעֵק. צִוָּה וְהִכְרִיז:
מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדוֹלָיו. מֵעֲצַת הַמֶּלֶךְ וּגְדוֹלָיו צִוּוּ לְהַכְרִיז:
פסוק ח
וְיִקְרְאוּ אֶל אֱלֹהִים בְּחָזְקָה. אָסְרוּ אִמָּהוֹת לְבַד וְהַוְּלָדוֹת לְבַד. אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם אֵין אַתָּה מְרַחֵם עָלֵינוּ אֵין אָנוּ מְרַחֲמִים עַל אֵלּוּ:
פסוק ט
מִי יוֹדֵעַ. עֲבֵירוֹת שֶׁבְּיָדוֹ יָשׁוּב:
פסוק י
וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים. נִתְעַשֵּׁת עַל הָרָעָה לָשׁוּב מִמֶּנָּה: