רש"י על יואל· רש״י
פרק ד · פסוק יג
שִׁלְחוּ מַגָּל וְגוֹ׳. שִׁלְחוּ חֲרָבוֹת אוֹתָם הַהוֹלְכִים בִּשְׁלִיחוּתִי לְחַבֵּל אֶת אוֹיְבֵי ה׳:
כִּי בָשַׁל קָצִיר. כְּלוֹמַר כִּי הִגִּיעַ עִתָּם וְדִמָּה הַדָּבָר לְקָצִיר שֶׁקּוֹצְרִים אוֹתוֹ בְּמַגָּלוֹת כְּשֶׁגָּמַר בִּשּׁוּלוֹ:
בֹּאוּ רְדוּ כִּי מָלְאָה גַת. מִן הָעֲנָבִים בֹּאוּ וְדִרְכוּ אוֹתָם כְּלוֹמַר נִתְמַלָּא סְאַת עֲוֹנָם. רְדוּ לְשׁוֹן כְּבִישָׁה וְרִדּוּי כְּמוֹ ״וּרְדוּ בִדְגַת הַיָּם״ (בראשית א:כח):
הֵשִׁיקוּ הַיְקָבִים. קוֹל קִלּוּחַ הַיְקָבִים הַיּוֹרֵד תּוֹךְ הַבּוֹר שֶׁלִּפְנֵי הַגִּתּוֹת נִשְׁמָע: