רש"י על יואל· רש״י
פרק ד · פסוק יא
עוּשׁוּ. כְּמוֹ ׳חוּשׁוּ׳ כָּךְ חִבְּרוֹ מְנַחֵם. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם ״יִתְכַּנְּשׁוּן״, וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוּא לְשׁוֹן ׳עֶשֶׁת בַּרְזֶל׳ הַמְכֻנָּס יַחַד מש״א בְּלַעַ״ז וְאֵין תָּי״ו בּוֹ יְסוֹד:
שָׁמָּה הִנְחַת ה׳ גִּבּוֹרֶיךָ. שָׁם בִּקְבוּצַת עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט יִשְׁבּוֹר גְּבוּרַתְכֶם כֵּן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן. וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם לְשׁוֹן אֲרָמִי הוֹרָדָה אוֹ לְשׁוֹן חֲתַת וְהַנּוּ״ן בּוֹ נוֹפֵל כְּמוֹ (דניאל ב:כה) ״הַנְעֵל לְדָנִיֵּאל קֳדָם מַלְכָּא״, שֶׁאֵין בּוֹ אוֹת שֹׁרֶשׁ אֶלָּא עַל: