רש"י על יהושע· רש״י
פרק ג · פסוק ג
וַהֲלַכְתֶּם אַחֲרָיו. נִשְׁתַּנָּה הַמַּסָּע הַזֶּה מִשְּׁאָר מַסָּעוֹת, שֶׁכָּל זְמָן שֶׁמֹּשֶׁה הָיָה קַיָּים הָיָה עַמּוּד הֶעָנָן נוֹסֵעַ תְּחִלָּה, וּמַרְאֶה לָהֶם הַדֶּרֶךְ וְהָאָרוֹן נוֹסֵעַ אַחַר ב' דְּגָלִים, עַכְשָׁיו הָאָרוֹן נוֹסֵעַ תְּחִלָּה.
וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם לְפִי שֶׁיָּצְאוּ כּוּלָּם מִלֵּוִי (אֲבִי) אֲבִי עַמְרָם נִקְרְאוּ לְוִיּם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה: בְּמ"ח מְקוֹמוֹת נִקְרְאוּ הַכֹּהֲנִים לְוִיּם. וְזֶה טַעְמוֹ שֶׁל דָּבָר (מפּי רבּי).