רש"י על יהושע· רש״י
פרק ב · פסוק ד
וַתִּצְפְּנוֹ יֵשׁ מִקְרָאוֹת מְדַבְּרִים עַל הָרַבִּים כְּיָחִיד, לְפִי שֶׁמִּיהֲרָה בְּהַטְמָנָתָם וּבְמָקוֹם צַר, כְּאִילּוּ הָיָה יְחִידִי, וּמִדְרַשׁ אַגָּדַת תַּנְחוּמָא יֵשׁ (שלח א): פִּנְחָס וְכָלֵב הָיוּ, וּפִנְחָס עָמַד לִפְנֵיהֶם וְלֹא רָאוּהוּ לְפִי שֶׁהָיָה כְּמַלְאָךְ. דָּבָר אַחֵר: וַתִּצְפְּנוֹ כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְדוּגְמָתוֹ מָצִינוּ (משלי כז ט): שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב, וְלֹא אָמַר יְשַׂמְּחוּ לֵב.