רש"י על זכריה· רש״י
פרק יד · פסוק כ
מְצִלּוֹת הַסּוּס. עַל הַנְּקִישׁוֹת שֶׁתּוֹלִין לַסּוּס לְנוֹי בֵּין עֵינָיו (פסחים נ.), אַף אוֹתָן יַקְדִּישׁוּ לַעֲשׂוֹת כְּלֵי שָׁרֵת לַמִּזְרָקִים לַדָּם וְלַסִּירוֹת לְבַשֵּׁל בְּשַׂר זְבָחִים לָרֹב:
וְהָיָה הַסִּירוֹת. שֶׁהֵם הָיוּ לְדַשֵּׁן (אֶת הַדֶּשֶׁן) אַף הֵם יִהְיוּ שֶׁל זָהָב וְשֶׁל כֶּסֶף כַּמִּזְרָקִים אֲשֶׁר לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ:
מְצִלּוֹת הַסּוּס. טַנְטִינִי״ר בְּלַעַ״ז: