רש"י על זכריה· רש״י
פרק יד · פסוק יז
הַגָּשֶׁם. גְּשָׁמִים מַמָּשׁ, לְהַצְמִיחַ פֵּרוֹת אַרְצָם. וּמָה רָאָה לִגְזֹר עֲלֵיהֶם עֲצִירַת גְּשָׁמִים? לְפִי שֶׁמִּצְוֹת הֶחָג עַל הַגְּשָׁמִים הֵם – אַרְבַּעַת מִינִים שֶׁבַּלּוּלָב וְנִסּוּךְ הַמַּיִם – לְרַצּוֹת עַל הַמַּיִם, עַל שֶׁהֶחָג זְמַן גִּשְׁמֵי שָׁנָה הוּא. וְאֵלּוּ הַמְפַקְפְּקִין בְּחַג הַסֻּכּוֹת, לֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם. כָּךְ לָמַדְתִּי בְּתוֹסֶפְתָּא דְּסֻכָּה (תוספתא סוכה ג:יח):