רש"י על זכריה· רש״י
פרק יב · פסוק י
רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים. שֶׁיַּעֲלֶה עַל רוּחָם לְהִתְחַנֵּן לְפָנַי, וְהֵם יִהְיוּ לְחֵן בְּעֵינַי:
רוּחַ. טָלַנְ״ט בְּלַעַ״ז:
וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וְיִבְעוֹן מִן קֳדָמַי עַל דִּי אִיטַלְטְלוּ״:
וְהִבִּיטוּ. לְהִתְאוֹנֵן עַל אֲשֶׁר דָּקְרוּ בָּהֶם הָאֻמּוֹת וְהָרְגוּ בָּהֶם בַּגָּלוּת:
וְסָפְדוּ עָלָיו. עַל אוֹתוֹ הֶרֶג:
כְּמִסְפֵּד עַל הַיָּחִיד. כַּאֲשֶׁר יִסְפֹּד אִישׁ עַל בֵּן יְחִידוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ דְּרָשׁוּהוּ עַל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף שֶׁנֶּהֱרַג בִּמְסֶכֶת סֻכָּה (סוכה נב.):