רש"י על זכריה· רש״י
פרק יב · פסוק ט
אֲבַקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד. אֲבַקֵּשׁ בְּהַשְׁמָדָתָם וַאֲדַקְדֵּק בַּעֲוֹנָם. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ לִזְכוּת (עבודה זרה ד.): אֲבַקֵּשׁ בְּנוֹגְנֵי שֶׁלָּהֶם; אִם יֵשׁ לָהֶם זְכוּת – אֲנִיחֵם, וְאִם לָאו – אַשְׁמִידֵם: