רש"י על זכריה· רש״י
פרק יא · פסוק יז
הוֹי. יֵשׁ לִצְעוֹק עַל זֶה:
רֹעִי הָאֱלִיל. רוֹעֵי שֶׁל אַיִן, אֱלִיל לְשׁוֹן אַל, אֵינוֹ רוֹעֶה. וְכֵן רֹפְאֵי אֱלִיל (איוב יג:ד). רֹעִי הָאֱלִיל יוֹ״ד יְתֵרָה בִּמְקוֹם הֵ״א, כְּמוֹ עֹזְבִי הַצֹּאן (כאן), ״שֹׁכְנִי סְנֶה״ (דְּבָרִים לג:טז), ״שֹׁכְנִי לְבָדָד״ (מִיכָה ז:יד):
עוֹזְבִי הַצֹּאן. נוֹתְנָן הֶפְקֵר לְיַד כָּל הַבָּא לְהַכּוֹת וְלַהֲרֹג וְלָבֹז:
חֶרֶב עַל זְרוֹעוֹ וְעַל עֵין יְמִינוֹ. וְהוּא הָרוֹעֶה סַכִּין שֶׁל שְׁחִיטָה נוֹשֵׂא בְּיָדוֹ לִשְׁחוֹט אֶת הַשְּׁמֵנָה וְאֶת הַבְּרִיאָה, שֶׁנָּתַן עֵין יְמִינוֹ בָּהֶם לָדַעַת מִי הָעֲשִׁירִים לָבֹז וְלִגְמוֹר נִכְסֵיהֶם:
זְרוֹעוֹ יָבוֹשׁ תִּיבָשׁ. לֶעָתִיד לָבֹא: ״וְנָתַתִּי נִקְמָתִי וְגוֹמֵר״ (יחזקאל כח:יד). וְהַפּוֹתְרִים פּוֹתְרִים אוֹתוֹ בְּצִדְקִיָּהוּ, עַל שֵׁם ״וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר״ (ירמיה נב:יא). וְאִי אֶפְשָׁר לְכַוֵּן ״הִנְנִי מֵקִים רָעָה בָּאָרֶץ״ בְּצִדְקִיָּהוּ, שֶׁכְּבָר עָבַר לוֹ שִׁבְעִים שָׁנָה: