רש"י על זכריה· רש״י
פרק יא · פסוק יג
וַיֹּאמֶר ה׳ אֵלַי הַשְׁלִיכֵהוּ אֶל הַיּוֹצֵר. כְּמוֹ אֶל הָאוֹצָר, שׁוֹמֵר הָאוֹצָר. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַנָּבִיא: כְּתֹב וְהַנַּח אֶת אֵלּוּ, הֵם וְצִדְקָתָם, לִהְיוֹת שָׁמוּר לְסוֹף שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁל גָּלוּת בָּבֶל, וְיִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ עַל יְדֵיהֶם. וּמַהוּ הָאוֹצָר? אֶדֶר הַיְקָר בֵּית מִקְדָּשִׁי, אֲדַר תִּפְאַרְתִּי:
אֲשֶׁר יָקַרְתִּי מֵעֲלֵיהֶם. אֲשֶׁר הִפְשַׁטְתִּי מֵעֲלֵיהֶם מִהְיוֹת לָהֶם לִיקָר. וּלְשׁוֹן יָקַרְתִּי הוּא הֲסָרַת כָּבוֹד, וְהַמֵּ״ם שֶׁל מֵעֲלֵיהֶם יוֹכִיחַ. וְהוּא כְּמוֹ ״וְשֵׁרֶשְׁךָ מֵאֶרֶץ חַיִּים״ (תהלים נב:ז), כְּמוֹ ״מְסָעֵף פֹּארָה״ (ישעיהו י:לג). וְדֻגְמַת הַפֵּרוּשׁ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, מֵעֵין תַּרְגּוּם שֶׁל יוֹנָתָן הוּא. וְרָאִיתִי לְשׁוֹנוֹת הַרְבֵּה לְפֵרוּשׁ נְבוּאָה זוֹ, וְאֵינִי יָכוֹל לְכַוְּנָן: