רש"י על זכריה· רש״י
פרק יא · פסוק ח
וָאַכְחִיד אֶת שְׁלֹשֶׁת הָרוֹעִים בְּיֶרַח אֶחָד. וְהֵם הִשְׁחִיתוּ דַרְכֵיהֶם עַד שֶׁמְאַסְתִּים וַהֲרַגְתִּים בְּחֹדֶשׁ אֶחָד. כָּל שְׁלֹשֶׁת הָרוֹעִים שֶׁהָרַג וְהוּא אֶת כָּל בֵּית אַחְאָב וְאֶת בֵּית אֲחַזְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת אֶחָיו וְאֶת כָּל זֶרַע מַלְכוּת דָּוִד, וַעֲתַלְיָה אִבְּדָה אֶת הַשְּׁאָר, זוּלָתִי יוֹאָשׁ שֶׁנִּטְמַן (מלכים ב יא:א-ג):
וַתִּקְצַר נַפְשִׁי בָּהֶם. מְאַסְתִּים. וְכָל לְשׁוֹן קֹצֶר נֶפֶשׁ הוּא דְּבַר צָרָה אוֹ דְּבַר מֵאוּס שֶׁאֵין הַדַּעַת סוֹבַלְתּוֹ, וְקָצַר הַלֵּב וְהַמֵּעַיִם מִלְּהָכִיל; כְּמוֹ שֶׁאֱלִיהוּ אָמַר: ״הֱצִיקַתְנִי רוּחַ בִּטְנִי״ (אִיּוֹב לב:יח):
גַּם נַפְשָׁם בָּחֲלָה בִי. זִכְרוֹנָם הָיָה רַב בְּמֵעַי וּמְמַלֵּא אֶת רוּחִי וּמֵצִיק אֶת בִּטְנִי. וּבָחֲלָה פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ לְשׁוֹן גֹּדֶל בְּמַסֶּכֶת נִדָּה (נדה מז.): מָשָׁל מָשְׁלוּ חֲכָמִים בָּאִשָּׁה פַּגָּה בֹּחַל וְצֶמֶל, פַּגָּה עוֹדָהּ תִּינוֹקֶת, בֹּחַל אֵלּוּ יְמֵי הַנְּעוּרִים שֶׁכְּבָר הִיא גְּדוֹלָה. וְהֵבִיאוּ מִקְרָא זֶה רְאָיָה לְדִבְרֵיהֶם: