רש"י על זכריה· רש״י
פרק יא · פסוק ז
וָאֶרְעֶה אֶת צֹאן הַהֲרֵגָה. כָּל אֵלֶּה דִּבְרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַנָּבִיא, וַאֲנִי רָעִיתִי אוֹתָם בַּיָּמִים הַקַּדְמוֹנִים:
לָכֵן עֲנִיֵּי הַצֹּאן. אֱמֶת עֲנִיֵּי הַצֹּאן הָיוּ כְּשֶׁהִתְחַלְתִּי לִרְעוֹתָם:
וָאֶקַּח לִי שְׁנֵי מַקְלוֹת. לְסוֹף יָמִים חִלַּקְתִּים לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת בַּעֲוֹנָם:
לְאַחַד קָרָאתִי נֹעַם. יָרָבְעָם אָמַר לְנַהֲלָם לְאַט:
וּלְאַחַד קָרָאתִי חוֹבְלִים. רְחַבְעָם אָמַר לָהֶם לְיַסְּרָם בְּעַקְרַבִּים (מלכים א יב:יד). וּלְפִי שֶׁדֶּרֶךְ צֹאן לְנַהֲלָן בְּמַקְלוֹת, קָרָא לְמוֹשְׁלֵיהֶם מַקְלוֹת: