אור ברסלב
רש"י על זכריה פרק י › פסוק ב

רש"י על זכריה· רש״י

פרק י · פסוק ב

פסוק א

כִּי הַתְּרָפִים. וְהַקּוֹסְמִים חָזוּ שֶׁקֶר וְהַחֲלוֹמוֹת אֲשֶׁר הִטְעוּ אֶת אֲבוֹתֵיכֶם ״לֵאמֹר חָלַמְתִּי״ (ירמיה כג:כה) וְהָיוּ מַחֲזִיקִים יְדֵיהֶם לִמְרֹד בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּבְּרוּ אָוֶן וְהֶבֶל דִּבְּרוּ לֵאמֹר ״שָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם״ (ירמיה ו:יד):

עַל כֵּן נָסְעוּ. אֲבָל אֲנִי נָבִיא לָהֶם בֶּאֱמֶת:

יַעֲנוּ. יִתְכַּנְּעוּ, כְּמוֹ ״לֵעָנֹת מִפְּנֵי״ (שמות י:ג) – לְשׁוֹן עֹנִי:

תוכן העניינים

רש"י על זכריה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה