רש"י על זכריה· רש״י
פרק ה · פסוק ג
זֹאת הָאָלָה. זֹאת שֶׁכָּתוּב בָּהּ פֻּרְעָנוּת נִקְמַת שְׁבוּעוֹת שֶׁקֶר:
הַיּוֹצֵאת. עַתָּה מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים מִלִּפְנֵי הַשְּׁכִינָה לְהִתְהַלֵּךְ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְזֶהוּ אָרְכָּהּ עֶשְׂרִים וְרָחְבָּהּ עֶשֶׂר (זכריה ה:ב) כְּמִדַּת פֶּתַח הָעֲזָרָה וְהַהֵיכָל (מלכים א ו:ג) אֲשֶׁר יָצְאָת דֶּרֶךְ שָׁם:
כִּי כָל הַגֹּנֵב. עַד עַכְשָׁיו:
מִזֶּה כָּמוֹהָ נִקָּה. מִזֶּה הַפֻּרְעָנוּת כְּמוֹ שֶׁהוּא מְפֹרָשׁ בָּהּ נִקָּה וְלֹא נִשְׁתַּלֵּם פֻּרְעָנוּת יְחִידִים הָעוֹבְרִים עַל הַתּוֹרָה, אֶלָּא הִמְתִּין עַד שֶׁנִּתְמַלֵּאת סְאַת כֻּלָּם, וְלָקוּ כֻּלָּם כְּאֶחָד בַּחֻרְבָּן וּבַגּוֹלָה. וְכֵן כָּל הַנִּשְׁבָּע לַשֶּׁקֶר עַד הֵנָּה מִזֶּה הַפֻּרְעָנוּת, כְּמוֹ שֶׁהַמְּגִלָּה הַזֹּאת מַגֶּדֶת: נִקָּה וְלֹא נִשְׁתַּלֵּם. אֲבָל מִכָּאן וָאֵילָךְ הוֹצֵאתִיהָ לָשׁוּט בָּאָרֶץ וְלִנְקֹם מִן הַגַּנָּבִים וְהַנִּשְׁבָּעִים לַשֶּׁקֶר מֵעַכְשָׁיו, וּבָא אֶל בֵּית הַגַּנָּב וְגוֹ׳: