רש"י על זכריה· רש״י
פרק ה · פסוק א
מְגִלָּה עָפָה. רַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ כְּפוּלָה וְאָמְרוּ שֶׁהַתּוֹרָה כְּתוּבָה בָּהּ וְלָמְדוּ מִכָּאן שֶׁהָעוֹלָם אֶחָד מִשְּׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּמָאתַיִם בַּתּוֹרָה כִּדְאִיתָא בְּעֵירוּבִין (עירובין כא.) וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם ״מְגִלְּתָא פָּרְחָא פּוֹרַחַת בָּאֲוִיר״, וּלְפִי פְשׁוּטוֹ שֶׁל פָּרָשָׁה מְגִלַּת פֻּרְעָנוּת הָיְתָה וְהוּא שֶׁרָאָה (יחזקאל ב:י) ״וְכָתוּב אֵלֶיהָ קִינִים וָהֶגֶה וָהִי״: