רש"י על זכריה· רש״י
פרק ד · פסוק י
כִּי מִי בַז לְיוֹם. שֶׁיֻּסַּד הַבַּיִת אֲשֶׁר הֻקְטַן בְּעֵינֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא ג:יב) ״וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר רָאוּ הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיָסְדוֹ זֶה הַבַּיִת בְּעֵינֵיהֶם בֹּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל״, וּבִנְבוּאַת חַגַּי (חגי ב:ג) ״הֲלֹא כְמוֹהוּ כְּאַיִן בְּעֵינֵיהֶם״. וְשָׂמְחוּ עַתָּה כְּשֶׁיִּרְאוּ אֶת הָאֶבֶן הַבְּדִיל הַתְּלוּיָה בְּחוּט הַמִּשְׁקֹלֶת בְּיַד אַדְרִיכַל רֹאשׁ הַבּוֹנִים, שֶׁמְּכַוֵּן בָּהּ רֹאשׁ הַפִּנָּה. וְזוֹ תִּהְיֶה בְּיַד זְרֻבָּבֶל.
שִׁבְעָה אֵלֶּה. עַל אֶחָד שִׁבְעָה בַּיְּסוֹד הָרִאשׁוֹן שֶׁבִּימֵי כּוֹרֶשׁ, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״שִׁבְעָה נִדְבָּכִין כְּאִלֵּין״:
עֵינֵי ה׳ הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים. וְלוֹ נִרְאֶה לַעֲשׂוֹת כֵּן, וְהוּא רָאָה אֶת זְרֻבָּבֶל זֶה הָגוּן לַדָּבָר: