אור ברסלב

רש"י על זכריה· רש״י

פרק ד

פרק ג

פסוק ב

וְגֻלָּה עַל רֹאשָׁהּ. כְּמוֹ (יהושע טו:יט) גֻּלּוֹת עִלִּית, לְשׁוֹן מַעְיָן, כְּמִין סֵפֶל גָּדוֹל עָגוֹל:

וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ. כְּמִין בָּזִיכִין שֶׁנּוֹתְנִין הַשֶּׁמֶן וְהַפְּתִילָה לְתוֹכָהּ:

שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת. לְכָל נֵר וָנֵר בָּאִין שִׁבְעָה צִנּוֹרוֹת קְטַנִּים, שֶׁהַשֶּׁמֶן זָב מִן הַגֻּלָּה דֶּרֶךְ אוֹתָן מוּצָקוֹת לְכָל נֵר וָנֵר:

פסוק ג

וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ. אֶצְלָהּ שְׁנֵי אִילָנוֹת שֶׁהַזֵּיתִים גְּדֵלִים בָּהֶם:

אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלָהּ וְגוֹ׳. וְכָאן לֹא פֵּרַשׁ עַל שְׁנֵי צַנְתְּרוֹת זָהָב הָאֲמוּרוֹת לְמַטָּה בַּפָּרָשָׁה, וְהֵם כְּמִין עֲרֵבוֹת וַעֲדָשִׁים שֶׁל בֵּית הַבַּד, שֶׁהֵם עוֹמְדִים אֵצֶל הַזֵּיתִים, וְהַזֵּיתִים נֶחְבָּטִים מֵאֲלֵיהֶם לְתוֹךְ הַצַּנְתְּרוֹת וּמִתְחַמְּמוֹת שָׁם כְּבַמַּעֲטָן וְנֶעֱצָרִים שָׁם בְּבֵית הַבַּד, וְהַשֶּׁמֶן נוֹפֵל לְתוֹךְ הַצַּנְתְּרוֹת וּמֵהַצַּנְתְּרוֹת לְתוֹךְ הַגֻּלָּה, וּמֵהַגֻּלָּה אֶל הַמּוּצָקוֹת, וּמֵהַמּוּצָקוֹת אֶל הַנֵּרוֹת. וְהַמּוּצָקוֹת וְהַנֵּרוֹת אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע הָיוּ, רֶמֶז לָאוֹר שֶׁלֶּעָתִיד לָבֹא, אוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שֶׁל שִׁבְעַת יָמִים (ישעיה ל:כו), אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע עַל אוֹר שֶׁל יוֹם בְּרֵאשִׁית:

פסוק ד

מָה אֵלֶּה אֲדֹנִי. מַה זֶּה שֶׁהַזֵּיתִים נִמְסָקִים מֵאֲלֵיהֶם, וְהַשֶּׁמֶן בָּא אֶל הַנֵּרוֹת מֵאֵלָיו:

פסוק ו

זֶה דְּבַר ה׳ אֶל זְרֻבָּבֶל. זֶה סִימָן לְךָ לְהַבְטִיחַ אֶת זְרֻבָּבֶל, כְּשֵׁם שֶׁהַזֵּיתִים וְהַשֶּׁמֶן הַזֶּה נִגְמָר מֵאֵלָיו לְכָל דְּבָרָיו, כָּךְ לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ שֶׁבָּכֶם תַּעֲשׂוּ אֶת בִּנְיַן בֵּיתִי:

כִּי אִם בְּרוּחִי. אֲנִי אֶתֵּן רוּחִי עַל דָּרְיָוֶשׁ וְיַנִּיחַ לָכֶם (ספרים אחרים: וִיצַוֶּה לָכֶם) לִבְנוֹת וְלַעֲשׂוֹת כָּל צָרְכֵי יְצִיאַת הַבִּנְיָן מִשֶּׁלּוֹ, וְלַעֲזֹר אֶתְכֶם בְּחִטִּין וְיַיִן וְשֶׁמֶן וְעֵצִים, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּעֶזְרָא (עזרא ו:ח-ט). וְלֹא תִצְטָרְכוּ לְעֶזְרַת אָדָם:

פסוק ז

מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל. שָׂרֵי עֵבֶר הַנָּהָר ״תַּתְּנַי פַּחַת עֵבֶר נַהֲרָה וּשְׁתַר בּוֹזְנַי וּכְנָוָתְהוֹן״ (עזרא ה:ג), שֶׁבִּטַּלְתֶּם הַמְּלָאכָה עַד כֹּה; מֵעַתָּה תִּהְיֶה לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישׁוֹר, אֵין לָכֶם שְׂרָרָה וּגְדֻלָּה עוֹד עָלָיו:

וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה. הָאַדְרִיכָל יִקַּח אֶת אֶבֶן הַבְּדִיל בְּיָדוֹ (זכריה ד:י) לִהְיוֹת אַדְרִיכָל בְּרֹאשׁ הַבּוֹנִים, וְהֵם יִבְנוּ הַכֹּל כְּפִי דְּבָרָיו אֲשֶׁר יְצַוֶּה בְּבִנְיָן נָאֶה וּמְפֹאָר:

תְּשׁוּאוֹת חֵן חֵן. יִהְיֶה לָהּ לְאוֹתָהּ הָאֶבֶן שֶׁהַכֹּל יֹאמְרוּ מַה נָּאֶה בִּנְיָן זֶה הֶעָשׂוּי עַל יְדֵי אֶבֶן הַמִּשְׁקֹלֶת הַזֹּאת, תְּשׁוּאוֹת חֵן כְּמוֹ תְּשׁוּאוֹת נוֹי כְּמוֹ ״תְּשׁוּאוֹת מְלֵאָה עִיר הוֹמִיָּה״ (ישעיהו כב:ב), ״קוֹל שָׁאוֹן״ (ישעיהו סו:ו) כֻּלָּם לְשׁוֹן הַשְׁמָעַת קוֹל הֵם:

פסוק ט

יְדֵי זְרֻבָּבֶל יִסְּדוּ הַבַּיִת הַזֶּה. מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף בִּימֵי כּוֹרֶשׁ הָרִאשׁוֹן (עזרא ג:י):

וִידָיו תְּבַצַּעְנָה. אוֹתוֹ עַתָּה, תְּבַצַּעְנָה לְשׁוֹן גְּמַר הוּא, כְּמוֹ ״כִּי יְבַצַּע ה׳ כָּל מַעֲשֵׂהוּ״ (ישעיה י:יב):

פסוק י

כִּי מִי בַז לְיוֹם. שֶׁיֻּסַּד הַבַּיִת אֲשֶׁר הֻקְטַן בְּעֵינֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא ג:יב) ״וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר רָאוּ הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיָסְדוֹ זֶה הַבַּיִת בְּעֵינֵיהֶם בֹּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל״, וּבִנְבוּאַת חַגַּי (חגי ב:ג) ״הֲלֹא כְמוֹהוּ כְּאַיִן בְּעֵינֵיהֶם״. וְשָׂמְחוּ עַתָּה כְּשֶׁיִּרְאוּ אֶת הָאֶבֶן הַבְּדִיל הַתְּלוּיָה בְּחוּט הַמִּשְׁקֹלֶת בְּיַד אַדְרִיכַל רֹאשׁ הַבּוֹנִים, שֶׁמְּכַוֵּן בָּהּ רֹאשׁ הַפִּנָּה. וְזוֹ תִּהְיֶה בְּיַד זְרֻבָּבֶל.

שִׁבְעָה אֵלֶּה. עַל אֶחָד שִׁבְעָה בַּיְּסוֹד הָרִאשׁוֹן שֶׁבִּימֵי כּוֹרֶשׁ, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״שִׁבְעָה נִדְבָּכִין כְּאִלֵּין״:

עֵינֵי ה׳ הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים. וְלוֹ נִרְאֶה לַעֲשׂוֹת כֵּן, וְהוּא רָאָה אֶת זְרֻבָּבֶל זֶה הָגוּן לַדָּבָר:

פסוק יא

מַה שְּׁנֵי הַזֵּיתִים. מָה רֶמֶז הֵם, וּמָה רֶמֶז שְׁנֵי שִׁבֲּלֵי זֵיתִים טְרוֹקָ״א בְּלַעַ״ז, קְבוּצוֹת זֵיתִים בְּעָנָף כְּעֵין שִׁבֹּלֶת:

פסוק יב

אֲשֶׁר בְּיַד שְׁנֵי צַנְתְּרוֹת. כְּלוֹמַר: אֵצֶל שְׁנֵי הַצַּנְתְּרוֹת, כְּמוֹ ״רְאוּ חֶלְקַת יוֹאָב אֶל יָדִי״ (שמואל ב יד:ל):

הַמְּרִיקִים מֵעֲלֵיהֶם. אֶת הַשֶּׁמֶן הַזֶּה הַצָּלוּל וְטוֹב לְהָאִיר כְּזָהָב, כְּמוֹ (אִיּוֹב לז:כב) ״מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה״:

פסוק יד

שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר. קֶרֶן כְּהֻנָּה וּמַלְכוּת, הַנִּמְשָׁחִים בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה:

הָעוֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ. לְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו לְהַחֲזִיר אֶת גְּדֻלָּתָם:

שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר. יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר הָרָע מִתְהַפֵּךְ לְטוֹב בִּזְכוּת הַתּוֹרָה:

תוכן העניינים

רש"י על זכריה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה