רש"י על זכריה· רש״י
פרק ד · פסוק ו
זֶה דְּבַר ה׳ אֶל זְרֻבָּבֶל. זֶה סִימָן לְךָ לְהַבְטִיחַ אֶת זְרֻבָּבֶל, כְּשֵׁם שֶׁהַזֵּיתִים וְהַשֶּׁמֶן הַזֶּה נִגְמָר מֵאֵלָיו לְכָל דְּבָרָיו, כָּךְ לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ שֶׁבָּכֶם תַּעֲשׂוּ אֶת בִּנְיַן בֵּיתִי:
כִּי אִם בְּרוּחִי. אֲנִי אֶתֵּן רוּחִי עַל דָּרְיָוֶשׁ וְיַנִּיחַ לָכֶם (ספרים אחרים: וִיצַוֶּה לָכֶם) לִבְנוֹת וְלַעֲשׂוֹת כָּל צָרְכֵי יְצִיאַת הַבִּנְיָן מִשֶּׁלּוֹ, וְלַעֲזֹר אֶתְכֶם בְּחִטִּין וְיַיִן וְשֶׁמֶן וְעֵצִים, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּעֶזְרָא (עזרא ו:ח-ט). וְלֹא תִצְטָרְכוּ לְעֶזְרַת אָדָם: