רש"י על זכריה· רש״י
פרק ג · פסוק ט
כִּי הִנֵּה הָאֶבֶן. יְסוֹד הַבַּיִת אֲשֶׁר יְסַדְתֶּם בִּימֵי כּוֹרֶשׁ וּבָטְלוּ עַל יְדֵיכֶם, וְאוֹתוֹ הַיְּסוֹד וְעֹבִי הַחוֹמָה הָיָה מְעַט בְּעֵינֵיכֶם, כְּמוֹ שֶׁמְפֹרָשׁ בְּעֶזְרָא (עזרא ג:יב) וּבִנְבוּאַת חַגַּי (חגי ב:ג):
עַל אֶבֶן אַחַת שִׁבְעָה עֵינָיִם. סוֹפוֹ לְהַרְחִיב עַל אֶחָד שִׁבְעָה, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן ״עַל אַבְנָא חֲדָא שִׁבְעָה עֵינִין חַזְיָן לָהּ״, וּלְשׁוֹן עֵינָיִם לְשׁוֹן מַרְאוֹת. וְלִי נִרְאֶה: שִׁבְעָה עֵינַיִם עַל שֵׁם עֵינֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁבְּעֵינָיו וּבְלִבּוֹ לְהוֹסִיף עָלָיו עַל אֶחָד שִׁבְעָה, לְפִי שֶׁדֻּגְמָתוֹ בִּנְבוּאָה זוֹ ״וְרָאוּ אֶת הָאֶבֶן הַבְּדִיל בְּיַד זְרֻבָּבֶל שִׁבְעָה אֵלֶּה עֵינֵי ה׳ הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים וְגוֹ׳״ (זכריה ד:י). אֶלָּא לִמֵּד, שֶׁנָּתַן עֵינָיו לְהַרְבּוֹת כְּבוֹד הַבַּיִת בְּבִנְיָנוֹ:
הִנְנִי מְפַתֵּחַ פִּתֻּחָהּ. מַתִּיר קִשּׁוּרֶיהָ, מֵפִיר עֲצַת הָאוֹיְבִים אֲשֶׁר כָּתְבוּ שִׂטְנָה לְבַטֵּל הַמְּלָאכָה (עזרא ד:ו):
וּמַשְׁתִּי. וַהֲסִירוֹתִי:
בְּיוֹם אֶחָד. לֹא יָדַעְתִּי אֵיזֶה יוֹם. [תוספת: בְּיוֹם אֲשֶׁר הִתְחִילוּ לְהוֹסִיף עַל הַבִּנְיָן יָמִישׁ עֲוֺן הָאָרֶץ וְתִהְיֶה בְּרָכָה בְּפֵירוֹתָיו, כִּי עַכְשָׁיו מְאֵירָה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בִּנְבוּאַת חַגַּי (חגי ב:טז)]: