רש"י על זכריה· רש״י
פרק ג · פסוק ח
אַתָּה וְרֵעֶיךָ. חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה הָיוּ (סנהדרין צג.):
אַנְשֵׁי מוֹפֵת. ״גֻּבְרִין כָּשְׁרִין לְמֵיעֲבַד לְהוֹן נִיסִּין״, שֶׁאַף לָהֶם נַעֲשָׂה נֵס (סנהדרין צג.)׃
כִּי הִנְנִי מֵבִיא אֶת עַבְדִּי צֶמַח. כִּי עַתָּה זְרֻבָּבֶל פַּחַת יְהוּדָה קָטָן בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ, אֲנִי מַצְמִיחַ לוֹ גְּדֻלָּה וְשֵׁם. נְתַתִּיו לְחֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ לְמַלֹּאות שְׁאֵלָתוֹ בְּבִנְיַן הַבַּיִת וְהָעִיר, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּעֶזְרָא דִּבְרֵי נְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה, וְהוּא זְרֻבָּבֶל, כְּדַאֲמְרִינָן בְּסַנְהֶדְרִין (סנהדרין לח.):