רש"י על זכריה· רש״י
פרק ג · פסוק ז
אִם בִּדְרָכַי תֵּלֵךְ. וְגַם אֲנִי זֹאת אֶעֱשֶׂה לְךָ:
אַתָּה תָדִין אֶת בֵּיתִי. תִּשְׁפּוֹט וְתִהְיֶה פָּקִיד עַל בֵּית מִקְדָּשִׁי:
וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים. כְּתַרְגּוּמוֹ: ״וּבַאֲחָיוּת מֵיתַיָּא אֲחַיֵּינָךְ וְאֶתֵּן לָךְ רַגְלִין דִּמְהַלְּכִין בֵּין שְׂרָפַיָּא הָאִלֵּין״. וּלְפִי פְשׁוּטוֹ: מְבַשְּׂרוֹ עַל בָּנָיו שֶׁיִּזְכּוּ לֶעָתִיד:
הָעוֹמְדִים. שְׂרָפִים וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁאֵין לָהֶם יְשִׁיבָה (שמות רבה כה):