רש"י על זכריה· רש״י
פרק א · פסוק א
נְבוּאַת זְכַרְיָה סְתוּמָה הִיא מְאֹד, כִּי יֵשׁ בָּהּ מַרְאוֹת דּוֹמוֹת לַחֲלוֹם הַנִּתָּן לְפִתְרוֹן, וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד עַל אֲמִתַּת פִּתְרוֹנוֹ עַד יָבֹא מוֹרֶה צֶדֶק (הושע י:יב). וּלְפִי הַיְּכֹלֶת אֶתֵּן לֵב לְיַשֵּׁב הַמִּקְרָאוֹת אֶחָד אֶחָד מִן הַפִּתְרוֹנוֹת הַדּוֹמוֹת לוֹ, וְאַחַר פִּתְרוֹנוֹת שֶׁל יוֹנָתָן:
בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי. קֹדֶם שֶׁהִתְחִילוּ לַחֲזוֹר וְלִבְנוֹת בַּמְּלָאכָה, שֶׁהֲרֵי בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הִתְחִילוּ בָּהּ: