רש"י על הושע· רש״י
פרק יד · פסוק ט
אֶפְרַיִם. יֹאמַר: ״מַה לִּי עוֹד לָלֶכֶת אַחֲרֵי הָעֲצַבִּים?״ וְיָשׁוּבוּ מֵעֲבוֹדָה זָרָה. (מלכים א יב:כח-כט) אֲנִי אֶעֱנֶהוּ מִצָּרָתוֹ:
וַאֲשׁוּרֶנּוּ. אֶרְאֶה בְּעָנְיוֹ:
אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן. אֲנִי לוֹ נִכְפָּף לִהְיוֹת אוֹחֵז יָדוֹ בִּי, כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן הַנִּכְפָּף לָאָרֶץ שֶׁאָדָם אוֹחֵז בַּעֲנָפָיו, כְּלוֹמַר אֶהְיֶה מָצוּי לוֹ:
מִמֶּנִּי פֶּרְיְךָ נִמְצָא. וַהֲלֹא אֲנִי הוּא שֶׁכָּל טוֹבָתְךָ מֵאִתִּי בָּאָה: