אור ברסלב

רש"י על הושע· רש״י

פרק יד

פרק יג

פסוק א

תֶּאְשַׁם שׁוֹמְרוֹן. מֵעַתָּה תִּגָּלֶה אַשְׁמָתָהּ:

הָרִיּוֹתָיו. נָשִׁים מְעֻבָּרוֹת שֶׁבְּתוֹכָהּ:

פסוק ב

שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל. שֶׁבְּאֶרֶץ יְהוּדָה, פֶּן יִקְרֶה אֶתְכֶם כְּשׁוֹמְרוֹן. לְכָךְ נִסְמְכוּ הָעִנְיָנִים. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁמָּרְדָה עָלָיו מְדִינָה, שָׁלַח הַמֶּלֶךְ פּוֹלִימַרְכוֹס וְאָמַר לְהַחֲרִיבָהּ. הָיָה אוֹתוֹ פּוֹלִימַרְכוֹס בָּקִי וּמְיֻשָּׁב, אָמַר לָהֶם: טְלוּ לָכֶם יָמִים, וְאִם לָאו אֲנִי עוֹשֶׂה לָכֶם כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשִׂיתִי לִמְדִינָה פְּלוֹנִית וּלְחַבְרוֹתֶיהָ, וּלְאִיפַּרְכִיָּא פְּלוֹנִית וּלְחַבְרוֹתֶיהָ. לְכָךְ נֶאֱמַר: ״תֶּאְשַׁם שׁוֹמְרוֹן״ (הושע יג:טז), וְאוֹמֵר: ״שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה׳ אֱלֹהֶיךָ״ כִּדְאִיתָא בְּסִפְרִי בְּפָרָשַׁת וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים:

עַד ה׳ אֱלֹהֶיךָ. תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר (פסיקתא דרב כהנא כד,יג): שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל בְּעוֹד שֶׁהוּא ה׳ בְּמִדַּת הָרַחֲמִים, וְאִם לָאו – אֱלֹהֶיךָ מִדַּת הַדִּין, עַד דְּלָא יִתְעֲבֵד סַנֵּגוֹרְיָא קַטֵּגוֹרְיָא:

כִּי כָשַׁלְתָּ. בָּאוּ לְךָ מִכְשׁוֹלִים בְּעַד עֲוֹנֶיךָ:

פסוק ג

כָּל תִּשָּׂא עָוֺן. כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ סְלַח:

וְקַח טוֹב. וְלַמְּדֵנוּ דֶּרֶךְ טוֹב. דָּבָר אַחֵר: מְעַט מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁבְּיָדֵינוּ קַח בְּיָדְךָ וְשָׁפְטֵנוּ אַחֲרֵיהֶם, וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר ״מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים״ (תהלים יז:ב). דָּבָר אַחֵר: וְקַח טוֹב – וְקַבֵּל הוֹדָיָה מֵאִתָּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר ״טוֹב לְהֹדוֹת לַה׳״ (תהלים צב:ב):

וּנְשַׁלְּמָה פָרִים. שֶׁהָיָה לָנוּ לְהַקְרִיב לְפָנֶיךָ, נְשַׁלֵּם אוֹתָם בְּרִצּוּי דִּבְרֵי שְׂפָתֵינוּ (יומא פו, ב):

פסוק ד

אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ. עוֹד זֹאת אָמְרוּ לְפָנָיו: לֹא נְבַקֵּשׁ עוֹד עֶזְרַת אָדָם, לֹא מֵאַשּׁוּר וְלֹא מִמִּצְרָיִם:

עַל סוּס לֹא נִרְכָּב. זוֹ הִיא עֶזְרַת מִצְרַיִם, שֶׁהָיוּ שׁוֹלְחִים לָהֶם סוּסִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ לִישַׁעְיָה (ישעיה ל:טז) ״לֹא כִי עַל סוּס נָנוּס וְעַל קַל נִרְכָּב״: וְלֹא נֹאמַר עוֹד:

לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ. שֶׁהֵם אֱלֹהֵינוּ:

אֲשֶׁר בְּךָ. לְבַדְּךָ תִּהְיֶה תִּקְוָתֵנוּ, הַמְרַחֵם יְתוֹמִים:

פסוק ה

אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם. אָמַר הַנָּבִיא: כָּךְ אָמַר לִי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, מֵאַחַר שֶׁיֹּאמְרוּ לְפָנַי כֵּן, אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם וְאֹהֲבֵם בְּנִדְבַת רוּחִי, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לְאַהֲבָה, אֶתְנַדֵּב לְאַהֲבָתָם, כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ (תנחומא, עקב ד):

פסוק ו

וְיַךְ. הַטַּל אֶת שָׁרָשָׁיו וְיַצְלִיחֵם. כַּלְּבָנוֹן – כְּשָׁרְשֵׁי אִילָנֵי הַלְּבָנוֹן שֶׁהֵם גְּדוֹלִים:

פסוק ז

יֵלְכוּ יוֹנְקוֹתָיו. ״יִסְגּוֹן בְּנִין וּבְנָן, וִיהִי כְּזִיו מְנָרְתָא דְקוּדְשָׁא זִיוְהוֹן וְרֵיחֲהוֹן כְּרֵיחַ קְטֹרֶת בּוּסְמַיָּא״:

כַּלְּבָנוֹן. כְּבֵית מַקְדְּשָׁא:

פסוק ח

יָשׁוּבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ. אוֹתָן שֶׁהָיוּ כְּבָר יוֹשְׁבִים בְּצֵל הַלְּבָנוֹן, שֶׁדִּמָּה בּוֹ יִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ (הושע ו:ז), וְעַכְשָׁיו גָּלוּ מֵעִמּוֹ, יָשׁוּבוּ אֵלָיו:

זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן. ״כְּדוּכְרָן יַבְבוֹת חֲצוֹצְרָתָא דְּעַל חֲמַר עַתִּיק דְּמִתְנַסֵּךְ בְּבֵית מַקְדְּשָׁא״, שֶׁהָיוּ תּוֹקְעִין בַּחֲצוֹצְרוֹת עַל הַנְּסָכִים כְּשֶׁהַלְוִיִּם אוֹמְרִים בַּשִּׁיר:

פסוק ט

אֶפְרַיִם. יֹאמַר: ״מַה לִּי עוֹד לָלֶכֶת אַחֲרֵי הָעֲצַבִּים?״ וְיָשׁוּבוּ מֵעֲבוֹדָה זָרָה. (מלכים א יב:כח-כט) אֲנִי אֶעֱנֶהוּ מִצָּרָתוֹ:

וַאֲשׁוּרֶנּוּ. אֶרְאֶה בְּעָנְיוֹ:

אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן. אֲנִי לוֹ נִכְפָּף לִהְיוֹת אוֹחֵז יָדוֹ בִּי, כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן הַנִּכְפָּף לָאָרֶץ שֶׁאָדָם אוֹחֵז בַּעֲנָפָיו, כְּלוֹמַר אֶהְיֶה מָצוּי לוֹ:

מִמֶּנִּי פֶּרְיְךָ נִמְצָא. וַהֲלֹא אֲנִי הוּא שֶׁכָּל טוֹבָתְךָ מֵאִתִּי בָּאָה:

פסוק י

מִי חָכָם. בָּכֶם וְיָבֵן אֵלֶּה. מִי חָכָם בָּכֶם וְיִתְבּוֹנֵן לָתֵת לֵב לְכָל אֵלֶּה וְיָשׁוּב אֵלַי:

וּפוֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם. בִּשְׁבִילָם, עַל שֶׁלֹּא הָלְכוּ בָּהֶן. כֵּן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן:

סוף הספר

תוכן העניינים

רש"י על הושע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה