רש"י על הושע· רש״י
פרק יד · פסוק ד
אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ. עוֹד זֹאת אָמְרוּ לְפָנָיו: לֹא נְבַקֵּשׁ עוֹד עֶזְרַת אָדָם, לֹא מֵאַשּׁוּר וְלֹא מִמִּצְרָיִם:
עַל סוּס לֹא נִרְכָּב. זוֹ הִיא עֶזְרַת מִצְרַיִם, שֶׁהָיוּ שׁוֹלְחִים לָהֶם סוּסִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ לִישַׁעְיָה (ישעיה ל:טז) ״לֹא כִי עַל סוּס נָנוּס וְעַל קַל נִרְכָּב״: וְלֹא נֹאמַר עוֹד:
לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ. שֶׁהֵם אֱלֹהֵינוּ:
אֲשֶׁר בְּךָ. לְבַדְּךָ תִּהְיֶה תִּקְוָתֵנוּ, הַמְרַחֵם יְתוֹמִים: