רש"י על הושע· רש״י
פרק יג · פסוק ח
כְּדֹב שַׁכּוּל. כְּמוֹ ׳שׁוֹכֵל׳, כַּאֲשֶׁר תֹּאמַר ׳חַנּוּן׳ וְ׳רַחוּם׳, כָּךְ שַׁכּוּל. כְּלוֹמַר, כֻּלּוֹ לָבוּשׁ שִׁכּוּלִים וּמוּכָן לְשַׁכֵּל אֲנָשִׁים:
וְאֶקְרַע סְגוֹר לִבָּם. כְּדֶרֶךְ הַדֹּב אוֹחֵז צִפָּרְנָיו בֶּחָזֶה וְקוֹרֵעַ עַד הַלֵּב. לָשׁוֹן אַחֵר: סְגוֹר לִבָּם – אֶת לִבָּם הַסָּגוּר מִלְּהָבִין לָשׁוּב אֵלַי: